פסק-דין בתיק ת"א 3799-02

נתוני רקע ועובדות

1.         הרקע לתביעה זו הוא סכסוך רב שנים הנמשך למעלה משני עשורים בכפר ביאליק (להלן: "הכפר"), סכסוך אשר היקפו רחב יותר מתביעה זו ואשר חצה ערכאות משפטיות לאורכן ולרוחבן. תביעה זו שלפניי עניינה, בפן אחד של הסכסוך, והוא בפרסום נטען של לשון הרע שהפיץ הנתבע על התובעים, באמצעות מכתב למספר חברים, במקום מגוריהם בכפר.

2.         התובעים הגישו תביעם זו כנגד הנתבע לפיצויים בגין הפרסום שהפיץ הנתבע במקום במכתב הנושא תאריך 25.7.01 (להלן: "המכתב" - מצ"ב כנספח ב' לת/1) ואשר הופנה ליו"ר ועד הכפר דאז, מר יערי. במכתב זה טען הנתבע כי התובעים היו שותפים למרמה בנוגע להסדר חובות שהיה בכפר (להלן: "ההסדר") ולקבלת שוחד בנוגע לפרויקט אחר. ביום 12.08.01 פנה התובע מס' 2 (להלן: "מר נור") לנתבע בשמו ובשם התובע מס' 1 (להלן: "מר שגיא") ודרש ממנו לחזור בו מדבריו ולהתנצל. הנתבע בחר שלא להיעתר לדרישה ודבק בעמדתו כי הינו דובר אמת וכי האירועים המתוארים בפרסום (מרמה ושוחד) אמת הם. לאור האמור, הגישו התובעים תביעה זו. תחילה לטענות הצדדים.

טענות מר שגיא

3.         מר שגיא טען כי עובדת הפרסום הוכחה במלואה מפי הנתבע עצמו בעדותו בה הודה כי הוא כתב את המכתב (עמ' 119 שורה 22 לפרוטוקול הדיון מיום 8.12.09). הנתבע גם הודה כי הוא שלח את המכתב למר יערי ולחברי ועדת הביקורת האגודה, המונים לפחות 3 אנשים, ולבסוף הודה הנתבע כי המכתב פורסם גם לחברי הוועד המונים 7 איש, ובסה"כ המכתב פורסם בקרב 10 אנשים (משורה 24 לפרוטוקול הדיון מיום 8.12.09 ואילך).

עוד לטענתו, האמירות שנכתבו במכתב, בו מייחסים לתובעים מעשי מרמה ו/או ייחוס קבלת אתנן לתובעים אינן אלא אמירות שנאמרו בכוונה לפגוע בשמם הטוב של התובעים. אמירות אלה אינן עומדות גם בקריטריונים של חופש ביטוי מותר. הנתבע ערבב בין טענות עובדתיות לכאורה לבין הבעת דעותיו כלפי התובעים, שכלל אינם חלק מהסכסוך בינו לבין יו"ר הועד, מר יערי. הנתבע ערבב בין הויכוח הקיים בין קבוצות שונות בכפר ביחס להסדר חובות, הסדר שקיבל תוקף ע"י המשקמת, נבחן בערכאות משפטיות שונות ולא נמצא בו כל פגם, לבין אי הסכמתו להכרעות השיפוטיות בעניין זה. הנתבע פעל לביטול ההסדר בדרכים משפטיות ונכשל פעם אחר פעם. משלא עלה בידו לקבל סעד משפטי, שכן ההליך בו אושר ההסדר היה חוקי למהדרין, עבר לתקיפה מילולית של התובעים.

אין ולא נמצא ולו בדל ראיה לאמיתות האשמותיו של הנתבע - מרמה ושוחד.

לעומת זאת, נטען כי גרסתו של מר שגיא לגבי ההסדר הינה חד משמעית, ברורה ומגובה בהחלטות שיפוטיות של בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון. מעבר לכך, להסדר נתנה גושפנקא הן של רשם האגודות, של המשקמת, וכן ע"י מינהלת ההסדרים.

עוד נטען, כי אין בעדויותיהם של עדי הנתבע כדי לסייע לו בהוכחת טענתו כי אמת דיבר, ויש בעדותם אף כדי להפריך טענה זו.  באשר לעדותו של עו"ד ארז לבנון, נטען כי עדותו בלתי נכונה בעליל, לטענתו עו"ד לבנון שמע על המריבה של הנתבע עם מר שגיא והחליט לבוא חשבון עם מר שגיא על אובדן הכנסה גדולה שזה האחרון גרם לו בעבר ועל כן אין לקבל את עדותו השקרית לכאורה של עו"ד לבנון, אשר עומדת בניגוד למסמכים מאותה העת, ולהעדיף את האמור במסמכים עצמם, ללא כל פרשנות מיותרת ומגמתית של עד זה. בנוסף נטען כי יש להעדיף את עדותו של עד ההזמה מר יערי, שהובא למתן עדות על מנת להזים את עדותו של עו"ד לבנון.

4.         מר שגיא ממשיך וטוען כי בעדותו בבית המשפט הסביר על כל המהלכים שהניעו אותו כיו"ר הועד, להגיע להסדר. הואיל ומדובר במהלך גלוי, שקוף אשר קיבל את אישור האסיפה, המשקמת ומינהלת ההסדרים (כמו גם את אישור בתי המשפט) לא ניתן לכנות את מעשיו מרמה. באשר להאשמות בנוגע לפרשת השוחד , נטען  כי מר שגיא, לבקשת ועד הכפר ולאחר שכבר לא נשא בתפקיד רשמי, ולבטח לא שימש כיו"ר הועד, פעל להרגעת הרוחות בכפר במסגרת הסכם שהיה אמור להתגבש עם אפריקה ישראל. ההסכם לא התגבש לבסוף לכדי כלל מעשה. כל פעולותיו של מר שגיא היו לטענתו שקופות, גלויות וגובו במסמכים. אין כל אפשרות לטעון כי דרש לעצמו כסף. מר שגיא מתייחס לטענותיו של הנתבע הנוגעות ל"אמת בשעתה" וטוען שאם אכן כך היו הדברים והתגלו עובדות חדשות שלא היו ידועות לנתבע בעת כתיבת המכתב (דבר שמוכחש), היה עליו להכות על חטא ולבקש את סליחת התובעים. לא רק שהנתבע סירב לבקש סליחה ולא הציע כל פיצוי, הוא אף דחה את הצעת הפשרה של בית המשפט וזאת לאחר גילוין של אותן עובדות חדשות לכאורה. הנתבע בחר לנהל משפט ארוך ומתיש, ביודעו כבר בתחילתו שאין בידו הגנה, אין אמת בדבריו - לא בעת פרסומם ולא לאחר מכן. כיצד זה שבסיכומיו טוען הנתבע שני דברים הפוכים? "אמת לשעתה" ו"אמת דיברתי"? לנתבע הפתרונים. אין בדברי הבלע של הנתבע משום הבעת דעה אלא הטחת האשמות במסווה של עובדות. בכל מקרה, לא ניתן לומר כי הטחת האשמות כשוחד ומרמה הינן אמירות מידתיות. יחוס מרמה ושוחד אינם מידתיים לעניין ה"דמות הציבורית". כמו כן ההאשמות החמורות אותן מטיח הנתבע בתובעים במכתבו אינם יכולים לחסות תחת חופש הביטוי. זיהוי אנשים בשמם והטחת האשמות חמורות של מרמה ושוחד, אינם יכולים להיחשב כרמיזה כללית, מדובר באמירה מפורשת, פרסום כזה אינו חופש ביטוי והינו אסור בכל איסור.

לטענת מר שגיא, הנתבע ידע גם ידע את העובדות המדויקות כחבר ועד, וידע כי לא נעשה כל מעשה מרמה ומעולם לא היה שוחד. הנתבע, בחוסר תום לב המשיך ופרסם את דברי הבלע. לא ניתן לטעון כי מכתב המלא בהשתלחויות ביו"ר והועד ובתקיפת התובעים יכול להיכתב בתום לב. יש גם לדחות את ניסיונו של הנתבע לטעון להגנת סעיף 15(2) לחוק איסור לשון הרע, שכן לא הייתה כל חובה מוסרית, חוקית או חברתית שחלה על הנתבע לטעון את טענותיו חסרות השחר כנגד הנתבעים ולייחס להם מעשה מרמה ושוחד.

טענותיו של מר נור

5.         גם התובע, מר נור טוען כי הנתבע הודה הן בכתב הגנתו והן בתצהיר עדותו הראשית כי הוא זה שכתב את המכתב, והפיץ אותו ל 7 חברי ועד וכן ל 3 חברי ועדת ביקורת של אגודת הכפר ובכך הוכח אלמנט הפרסום. באשר לבחינת הפרסום האם הוא מכיל לשון הרע? התשובה היא כן. הטחת כינויים עולבים וייחוס אשמה של גניבה ורמאות לאדם בפומבי, במיוחד שאין לכך בסיס מהווה פרסום לשון הרע כמשמעותו בחוק. לטענתו, יש לקבוע כי יש בדברים שפרסם הנתבע פרסום לשון הרע שכן הצגת מר נור כמי שמתנהג באופן בלתי ראוי ובלתי חוקי, עלול להשפילו בעיני נמעני המכתב או לעשותו מטרה לבוז או ללעג מצדם. בנוסף יש בפרסום כדי לפגוע במר נור, במשרתו הציבורית וכמובן בעסקו ובמשלח ידו.

לטענתו, הנתבע עשה את הפרסום כחלק ממסכת של השתלחויות והתלהמות כלפיו המתמשכת למעלה מ - 20 שנה על רקע מחלוקת כספית קשה בין אגודת הכפר לבין מר נור ולכן הפרסום נועד כדי לשמש כלי במחלוקת הקשה, דבר המוכיח כוונה לפגוע בו. סירובו של הנתבע להתנצל על הפגיעה בתובעים, היא ההוכחה הטובה ביותר לכוונה לפגוע שהייתה לנתבע וכן לחוסר תום ליבו. מר נור חוזר על חלק מטענותיו של מר שגיא וכן מתייחס להחלטתו של כב' הרשם גרשון (כתוארו אז) מיום 18.3.01 בה.פ 1579/99 שעניינה בטלות ההסדר (להלן: "החלטת כב' השופט גרשון), ואשר עליה מטיל הנתבע את יהבו בסיכומיו. לטענתו, הנתבע עיוות את הפירוש להחלטה שכן בהחלטה אין כל קביעה כי נעשו או שלא נעשו מעשים כאלה או אחרים. קביעת כב' השופט גרשון הייתה שאין לדחות את התביעה על הסף אלא יש לדון בטענות לגופן. אין כל קביעה של כב' השופט גרשון שהיה הליך פגום, כל מה שכב' השופט גרשון קבע בהחלטתו הוא שהאגודה טוענת שהיה הליך פגום. בית המשפט המחוזי (כב' השופט ברלינר בה.פ 138/99) דחה ביום 20.7.99 עתירה בעניין בקובעו כי לא הובאה בפניו תשתית ראייתית מספקת להראות שמינהלת האגודה, או מר שגיא פעלו בכל הקשור להצעה ולפסק המשקמת בתרמית או מתוך קנוניה או מתוך טובת הנאה לעצמם, תוך הטעיית האגודה למטרות זרות. ביום 11.7.01 דחה בית המשפט העליון (כב' השופט זמיר בע.א 6330/99) את הערעור על קביעה זו. פרסום המכתב נעשה ביום 25.7.01, ימים לאחר קביעתו של בית המשפט העליון בעניין. לפיכך לא יכול הנתבע לחסות תחת טענות כגון "אמת בשעתה", "תום לב" וכו'.

טענות הנתבע

6.         לטענת הנתבע אמיתותו של פרסום נבחנת בעת הפרסום בבחינת "אמת לשעתה", גם אם במועד מאוחר יותר מתבררות עובדות חדשות, שלא היו ידועות בעת הפרסום, ואין בכך כדי לפגוע בהגנת אמת דיברתי או בהגנת תום הלב. המכתב נכתב לאחר החלטתו של כב' הרשם גרשון (כתוארו אז) מיום 18.3.01  בה.פ 1579/99 שעניינה בטלות ההסדר (בבש"א 6074/00). לטענתו החלטתו של השופט גרשון הבהירה כי היה הליך פגום מבחינת תהליך ביצוע הסדר המחיקה, ועל בסיס קביעה זו נכתב המכתב. לפיכך בנסיבות העניין אין בפרסום הנטען משום לשון הרע, אולם אם בית המשפט יגיע למסקנה כי יש בפרסם לשון הרע, הרי שעומדת לנתבע הגנת "אמת דיברתי, ו/או הגנת "תום הלב" וחזקה עליו כי עשה את הפרסום בתום לב ועל כן דין התביעה להדחות. עוד נטען כי תוכן המכתב, מראשיתו ועד סופו, הינו ביקורת לגיטימית על התנהלות יו"ר הועד בתפקידו זה ועל אופן ניהולו את ענייני האגודה. העתק של המכתב, בהתאם לנוהג באגודה, נשלח לחברי הועד והן לחברי ועדת הביקורת. לזהות מקבלי המכתב חשיבות רבה לענייו הגנת "תום הלב". המכתב הוא חלק מדיון ציבורי שהתנהל באותה העת באגודה, הן בהקשר לפרשת ההסדר והן בנוגע לפרשה נוספת בעניין פרויקט הצפון וכספים בסך של מיליון ש"ח ששולמו לתובעים וקבוצתם (להלן: "פרשת פרויקט הצפון"). המכתב עסק בשמירה על נכסי האגודה וחבריה, מינהל תקין, שמירה על טוהר המידות והקפדה על שוויון ומניע אפליה בין חברי האגודה. במכתב הנתבע הביע פליאה על מעשי היו"ר, אשר על אף העובדה שהתנגד להסדר באסיפה הכללית ופנה לביהמ"ש בהליכים שונים לביטולו, שינה עמדותיו ואף נקט בהליכים לאישור מחיקת החובות על פיו, בניגוד להחלטת האסיפה הכללית לבטלו. בנוסף הובעה תמיהה מדוע היו"ר משקיע מאמצים לטובת אותם אנשים (ללא ציון שמות), אשר לדעת הנתבע היו שותפים למרמה של מתן תוקף של פסק משקם מחייב להצעת ההסדר אשר נחתמה בסתר. כמו כן,לטענתו, הובעה תמיהה מדוע היו"ר משקיע מאמצים לטובת אותם אנשים על מנת שאלו יקבלו סך של מיליון ש"ח במסווה של "החזר הוצאות משפטיות" תוך ניצול רצון היזמים להשיג "שקט תעשייתי" באגודה ולהביא לאישור פרויקט הצפון. המילה "אתנן" בהקשר של תשלום מיליון ש"ח מופיעה כחלק משאלה ששואל הנתבע: מדוע קבוצת שגיא - נור יקבלו תשלום של מיליון ש"ח בתמורה להסכמתם ואילו כל שאר חברי האגודה לא ייהנו מתשלום זה? שאלתו של הנתבע בעניין זה אין בה קביעת עובדה אלא הבעת דעה לכל עניין ודבר.

7.         עוד לטענתו, התובעים בחרו בפינצטה שתי מילים מהמכתב: "מרמה" ו"אתנן", המהוות הבעת דעה של הנתבע בהקשר להסדר ופרשת פרויקט הצפון בהתאמה. יש להתייחס לשתי מילים אלה בהתאם לתוכנו המלא של המכתב ובהתאם לנסיבות בו הוא נכתב. המילה הראשונה, "מירמה" נוגעת לתחושת המירמה שחש הנתבע (וחברי אגודה נוספים) וביקורתו בקשר למסמך ההסדר אשר נחתם וקיבל תוקף של פסק משקם. ההסדר הביא למחיקת חובות החברים נור, אילון ונחמיאס מספרי האגודה, דבר אשר היה לדעתו העדפת חברים אלה לטובה על פני חברי אגודה אחרים. הסדר זה נעשה לטענתו בדרך לא ישרה כאשר יו"ר האגודה דאז, מר שגיא, פעל במרץ ובסתר לקידומו וחתימתו של ההסדר. כאשר נודע הדבר ל - 67 חברי האגודה האחרים, ובהם מר יערי, הם פעלו לביטולו אולם לא הצליחו בכך. הנתבע מדגיש כי בהקשר לעניין זה לא מציין הנתבע שמות כלל וההתייחסות היא כללית.

באשר למילה השנייה, "אתנן" היא נוגעת לטענתו, לתחושת האפליה לרעה שחשו הנתבע וחברי האגודה הנוספים, וביקורתו בקשר לפרשת כוכב הצפון ומהלכיו של מר יערי (יו"ר הועד בעת כתיבת המכתב) להשיג תשלום, בסך 1 מיליון ש"ח מאפריקה ישראל (בנוסף לתמורה החוזית), עבור שגיא - נור וחברי קבוצתם בלבד, תחת מכבסת המילים "החזר הוצאות משפטיות" וזאת בתמורה לאישורם את הסכם פרויקט הצפון באסיפה הכללית, לאחר זו החליטה שלא לאשרו. לסיכום לשם בחינת השאלה האם בפרסום המילים "למרמה" ו - "אתנן" יש לשון הרע על התובעים, יש לקרוא את המכתב כולו, על הקשרו הכולל, ומכלול דברי הביקורת שבו. אין במכתב לשון הרע אלא יש בו ביקורת נוקבת על יו"ר הועד, מר יערי, ועל התנהלותו, לכל היותר יש בו גם ביקורת על התובעים, אך לא לשון הרע. שני התובעים הינם אנשי ציבור ודמויות ציבוריות בפוליטיקה הפנימית של הכפר ולכן יש לבחון את הפרסום במכתב באופן רחב יותר, הנותן מקום רב יותר לחופש הביטוי.

מר שגיא היה יו"ר הועד מאוגוסט 1998 ועד נובמבר 1999. בתקופה זו ביצעו שגיא ונור את מה שמכנה הנתבע "מחטף הסדר החובות". בסוף שנת 2004 נבחר שגיא שוב להיות חבר ועד עד להתפטרותו חודש וחצי לאחר מכן. החליף אותו בתפקיד מר נור. נור היה ועודנו פעיל בחיים הציבוריים בכפר, אשתו של מר נור שימשה בשנים 1997 - 1999 חברת בועדת הביקורת. גם הנתבע הוא דמות ציבורית בכפר. בשנים 1989 - 1991 וכן מסוף 1997 ועד נובמבר 1998, עת הודח מתפקידו לטענתו ע"י מר שגיא, היה יו"ר הועד. בתקופה הרלוונטית לכתב התביעה היה הנתבע חבר ועד. לפיכך, יש לראות בכל הנוגעים לעניין  כמי שעונים להגדרה של "איש ציבור" או "דמות ציבורית" על כל המשתמע מכך ולפרש את המכתב במובן הרחב ביותר כויכוח לגיטימי בין אנשי ציבור שחלוקים בדעותיהם בנודע לפעילותם.